עברית
EnglishHPV – וירוס הפפילומה האנושי – ד”ר אכי פרידמן
סטטיסטיקה
נפתח עם מספר נתונים סטטיסטים:
- HPV – וירוס הפפילומה האנושי – קיימים למעלה ממאה זנים.
- זהו הזיהום הנפוץ ביותר המועבר במגע מיני.
- הסיכוי ללקות בווירוס כזה, לפחות פעם בחיים, כ-80%. שכיחות ההידבקות עולה ככל שגיל התחלת קיום יחסי מין צעיר יותר ומספר הפרטנרים גבוה יותר.
- 50%-80% מנשים נדבקות בו במהלך חיהן. הווירוס נמצא אצל כחצי מליון ישראלים.
- ניתן להידבק בנגיף בעת קיום יחסי מין מכל הסוגים: יחסי מין “רגילים”, יחסי מין אנאלים, יחסי מין אוראלים ואוננות הדדית (הוירוס יכול להימצא מתחת לציפורן, צתחת ללשון, ברוק וכד’).
- בניגוד למקובל לחשוב לא חייבת להתבצע חדירה בכדי שתהיה הדבקה.
- רצוי להזכיר כי כ-40% מהיבלות נסוגות באופן עצמוני וללא טיפול.
- סרטן צוואר הרחם הינו שני לסרטן השד אצל נשים.
- בישראל מתות מסרטן צוואר הרחם (הנגרם בחלקו ע”י זנים מסוימים של הווירוס הנ”ל) כ-150 נשים מדי שנה.
לאור הסטטיסטיקה הנ”ל ברור כי המניעה והמעקב הן השיטות בכדי להמעיט, ככל שניתן, את התחלואה והתמותה מווירוס זה.
מניעה
ההנחה העומדת בבסיס המניעה היא כי כל עוד איננו רואים יבלות נראות לעין, ניתן להתייחס למצב כתקין. אולם, מרגע שיבלות נראות בעין רצוי להימנע מיחסי מין ולפנות לטיפול. יש לזכור כי היבלות הינן לעיתים קטנות, עשויות להסתתר בקפלי עור או בסמוך לשורשי שערות, בישבנים, סביב פי הטבעת ובאזורים סמוכים. לפיכך, ובכדי לבצע מעקב נאות רצוי לגלח את השיער באזור החשוד ולבצע את הבדיקה במצב תאורה אופטימאלי.
חיסון: בשנים האחרונות הוכנסו לשימוש חיסונים המקצרים את משך הזיהומים ועל ידי כך, בין השאר, מצמצמים את התפתחותם של תאים לא תקינים ותאים טרום סרטניים.
החיסונים מונעים גם את ההדבקה בנגיף ולכן מומלץ לחסן בגיל צעיר (תחילת העשור השני לחיים).
אבחון
אבחון מדעי של היבלות יכול להתבצע במספר מישורים:
- בדיקה קלינית : בד”כ רופא מקצועי (רופא עור או רופא נשים) בעל ניסיון, יכול לאבחן יבלות ויראליות בעת הבדיקה.
- ביופסיה: כריתת הנגע והעברתו למעבדה.
- בדיקת PCR: בדיקת המטען הגנטי של הווירוס.
השלכות נפשיות
במחקרים עדכניים בהם נבדקו ההשלכות הנפשיות הנובעות מהידבקות ביבלות באיברי המין, נמצא כי קיימת קשת נרחבת של השלכות נפשיות המלוות את הסובלים מהיבלות, הפרעות בתפקוד המיני, כאבים בעת יחסי מין, תחושת כעס, תחושת דיכאון, תחושת דחייה, תחושת ניתוק ובדידות ותחושות אשמה. התחושות הנ”ל גורמות להפרעות במישורי התפקוד המיני השונים בגלל חשש מחשיפה, חשש מתפקוד, חרדת ביצוע, הלקאה עצמית ועוד.
לעיתים עשוים הסובלים מהשלכות נפשיות כבדות בעקבות יבלות לבצע קעקועים או תספורות מגוונות בכדי לנסות ולהסתיר את היבלות וצלקות שעשויות להופיע בגין פעילויות אלה אף מחמירות את ההפרעות בתפקוד המיני. יש לציין שאחוזים ניכרים מאלו שהיבלות אצלם חלפו נותרים במצוקה נפשית כזו או אחרת גם זמן ניכר אחרי העלמן של היבלות. לכל הנ”ל יש כמובן להוסיף השלכות נפשיות כמעט על כל מי שסובל מיבלות וראליות באברי המין וכאן אנו יכולים לראות ירידה מהותית בספונטנית של קיום יחסי מין, חששות מפרטנרים חדשים ובמיוחד חששות הנובעים מהרצון / הצורך לשתף פרטנרים חדשים במהות הבעיה כאשר הכוונה לקיים קשר ארוך ורציני. ירידה ניכרת בשכיחות הסקס ובירדה מהותית מההנאה ממנו.
טיפול
טיפול: השמדת הנגעים. ישנם מספר אמצעים:
- טיפול מקומי: מריחת תכשירים הגורמים לעיכול והרס היבלת (קונדילוקס, אלדרה)
- השמדה פיזית: צריבה בחנקן נוזלי, צריבה בלייזר, הרחקה כירורגית.
לסיכום, יבלות ויראליות באברי המין הינן זיהום נפוץ הניתן לאבחון ולטיפול בצורה פשוטה יחסית אך מצריך מעקב וביקורות חוזרות ותכופות בכדי לזהותו מוקדם.
יש לזכור כי לא כל אישה נדבקת בהכרח ביבלות וכי אצל מרבית הנשים שנדבקו ביבלות ויראליות לא התפתח סרטן צוואר הרחם ומאידך, ישנן נשים שלא נדבקו בוירוס הפפילומה ולא סבלו מקונדילומות אך לקו בסרטן צוואר הרחם בהמשך. מכאן, החשיבות הרבה בחיסון בגיל הצעיר ובמעקב תכוף וקפדני הן אצל כאלה שלקו ביבלות והן אצל כאלה שעדיין לא אובחנו כלוקים ביבלות.
יש להתייחס אל ההשלכות הנפשיות של כל הסובלים מיבלות באברי המין, היות ובמקרי לא מעטים (וגם אצל אלו שעברו טיפולים מוצלחים ביבלות) עדיין ההשלכות הנפשיות עשויות להיות בעלות משמעות כבדה הן בתקופה שהייבלות קימות והן בתקופה שלאחריה.
היבטים נפשיים אלו מוסטים הצידה ואינם זוכים להתייחסות נאותה של הרופאים המקצועיים השונים ובהעדר כתובת אחרת נותרים המטופלים ללא מענה בענין זה.
על הסובלים מבעיית היבלות הויראליות לזכור כי ברוב המקרים מדובר בתופעה שאמנם איננה נעימה, אולם עשויה לבוא על פתרונה, ללא סיבוכים וללא שיירים כאשר האבחון והטיפול הם הולמים.
